כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' קורן

החלטה

בפניי שתי בקשות שהוגשו על ידי המבקשת, במסגרת תביעה על סכום קצוב בסכום של 49,907 ש"ח, בשל הפרה, לכאורה, של הסכם הצטרפות שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם").

ביום 6.5.13 הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון בתיק לבית המשפט בתל אביב – יפו מחמת חוסר סמכות מקומית (להלן: "בקשה מס' 2"). לטענתה, בית המשפט דנא נעדר סמכות בשל תניית השיפוט הייחודית המופיעה בהסכם החתום בידי המשיב, המעניקה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט המוסמך בתל אביב- יפו לדון בכל תובענה או הליך ביחס להסכם זה.

המשיב טוען כי, אין כל נפקות לתניית השיפוט המופיעה בהסכם, שכן המסמך, המתיימר להיות הסכם הצטרפות, בו מופיעה תניית השיפוט כאמור, אינו חתום על ידו והוא אף לא הוצג בפניו במעמד החתימה על הבקשה לקבלת כרטיס אשראי.

המבקשת טוענת כי, המשיב, ככל לקוח אחר, חתם על מסמכי הבקשה להצטרפות, ואישר בחתימתו כי קיבל לידיו את ההסכם בו מופיעה תניית השיפוט כאמור לעיל. כנטען, תנייה זו מופיעה בכל הסכם הנחתם בידי לקוחותיה של המבקשת.

ביום 19.5.13 הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד המשיב (להלן: "בקשה מס' 3"), זאת על סמך הודאתו של המשיב בתצהיר שהוגש מטעמו, לפיה חייב למבקשת סך של 25,000 ₪.

המשיב הסכים למתן פסק הדין החלקי כאמור, כאשר לשיטתו, בהינתנו יקנה בית המשפט סמכות לדון בתיק, וטענת המבקשת בעניין זה- להידחות.

על פי תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר בין הצדדים קיים הסכם שיפוט ייחודי המקנה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים, תדון התובענה באותו בית משפט.

סעיף 79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 מקנה לבית המשפט הדן בעניין מסוים רשות להעביר אותו עניין לבית המשפט המוסמך, אם נוכח כי אותו עניין אינו בסמכותו.

אחת המטרות לשמה נועדו כללי הסמכות המקומית הינה לשם קידום נוחות הדיון. ההנחה היא כי, עדיף לקיים את הדיון בבית המשפט שלו הזיקות הגאוגרפיות הרבות ביותר לסכסוך נושא התביעה, שכן אז יקל על הבאת העדים והראיות בפני בית-המשפט, ותקודם נוחות הצדדים בניהול הדיון (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, [9], עמ' 78).

יחד עם זאת, נראה בפסיקה כי, כיום חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ככלי לקידום נוחות של המתדיין. ויפים דבריו בעניין זה של כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן, נז(4) בעמ' 479):

"מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה, והמרחקים בין הערים השונות, ויהיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. כמו כן, בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן שאנו חיים בו, קשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית משפט המצוי במחוז מסוים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים".

לפיכך, במקרים בהם הוכח קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, קבעה הפסיקה כי, תניה זו גוברת על שיקולי הנוחות.

לאחר שעיינתי בבקשה מס' 2, בתגובה לה ובתשובה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

כאמור, המשיב טוען כי, המסמך בו מופיעה תניית השיפוט הייחודית אינו חלק מהמסמכים עליהם הוא חתם במעמד ההצטרפות, וכי לא ראה מסמך זה כלל.

אין בידי לקבל טענה זו. המשיב חתום על מסמכי הבקשה לקבלת כרטיס אשראי מהמבקשת, והוא אינו חולק על כך. הסכם ההצטרפות שצורף לבקשה מס' 2 אומנם אינו חתום בידי המשיב, אלא ששוכנעתי כי, הוא היה חלק בלתי נפרד מהמסמכים עליהם חתום המשיב. המדובר בנוסח אחיד של הסכם הצטרפות עליו חותמים כלל לקוחותיה של המבקשת במעמד הצטרפותם, כחלק מחתימתם על הבקשה לקבלת כרטיס אשראי.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית- להתקבל.

אשר על כן, הנני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב- יפו.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין מקום לדון בבקשה מס' 3, שעניינה מתן פסק דין חלקי, והבקשה תידון בפני בית המשפט המוסמך כאמור.

הדיון בפני ליום 10.12.13 מבוטל.